התרגום מגאורגית לעברית של "עוטה עור הנמר" – התרגום ששינה את המציאות

הרבה מאיתנו יודעים שהפואמה “עוטה עור הנמר” נחשבת לאפוס הגאורגי הלאומי, אבל לא כולם יודעים שלמרות אורכה (1669 בתים) הסיפור שלה עוד יותר גדול. הפואמה שנחשבת לאחת מיצירות המופת בספרות העולם עשתה גלים. ולא, לא רק מבחינה ספרותית.

למעשה, התרגום של הפואמה מגאורגית לעברית שנחשב לאחד מהתרגומים הטובים של היצירה שינה את המציאות. איך תרגום אחד עשה את כל זה? המשיכו לקרוא וגלו סיפור שאף תסריטאי לא היה יכול לכתוב.

תוכן העניינים

עוטה עור הנמר – הכל בגלל האהבה

עד היום לא יודעים ממש מתי נולד שותא רוסתוולי שכתב את הפואמה. יש כאלה שטוענים שהוא הגיח לאוויר העולם ב-1165, יש כאלה שטוענים שזה קרה ב-1172 ויש כאלה שמאמינים עד היום שזה לא רלוונטי. מבחינתם הוא חי 100 שנה.

הוא אמנם היה נסיך שידע את השפות יוונית, ערבית ופרסית, אבל גם שר אוצר בממלכתה של תמר. כאן הסיפור מתחיל להסתבך כי שותא התאהב במלכה הנשואה. לא ברור אם האהבה הזו הייתה פרי דמיונו או קרתה בפועל, אבל שותא יצא לגלות כנזיר. גם כאן לא ידוע אם זו הייתה גלות מרצון או שמא הוא גורש מהארמון, אבל זה גם לא משנה.

מכל המקומות בעולם הוא התיישב במנזר המצלבה בירושלים וכתב בו את הפואמה המפורסמת שלו, מה שהופך אותה לאפוס פיוטי מורכב וארוך במיוחד. כאן הוא התגורר כ-20 שנה, צייר על הקירות כולל מה שכולם מאמינים שהוא הפורטרט שלו וכנראה גם נפטר ונקבר. אבל הסיפור ממש לא מסתיים פה אבל רק מתחיל.

משלחת סובייטית הגיעה לירושלים בעיצומה של המלחמה הקרה בשנת 1960 כדי לבדוק הכצעקתה. לא רק שהם גילו את הפורטרט האבוד, אלא גם פרסמו את דבר התגלית ברבים ואיששו את התאוריה שהאפוס נכתב בירושלים– מה שהביא להתעוררות מחודשת בפואמה ובמחבר שלה.

תרגום מגאורגית לעברית שהוא יותר ממילים

אחד האנשים שאליהם הגיעה השמועה הוא בוריס גפונוב, יליד אוקראינה שדיבר יידיש כשפת אם. הוא הבריח את התרגום שלו לאברהם שלונסקי (שבין השאר עסק בתרגום מרוסית לעברית ובתרגום מצרפתית לעברית) שהתלהב והוציא לאור את התרגום ב-1969.

התרגום לא רק הצליח להתגבר על פערי השפה (שכאמור לא הייתה שפת אימו של המתרגם), התרבות וההקשר אלא גם שמר על המבנה הצורני של היצירה שייחודי לשפה הגאורגית (כל בית כולל 4 שורות שמורכבת בדיוק מ-16 הברות), על המצלול ועל החריזה שלה.

התרגום זיכה את המתרגם בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ונחשב עד היום לקלסיקה. יש כאלו שמחשיבים את התרגום כ”אחד התרגומים החשובים של שירת העולם לעברית”, מה שמסביר למה הוא אזל מהחנויות, שימש כבסיס למחקרים בגאורגיה והפך לפריט לאספנים.

תרגום מגאורגית לעברית שעושה היסטוריה

חשוב לזכור שבאותה תקופה העברית הוחרמה בברית המועצות דאז ונאסרה לשימוש וללימוד. למרות זאת, הזכייה בפרס שברה את מסך הברזל והביאה לפרסומים בעיתונות שהוציאו את העברית מהארון הסובייטי. אבל כמובן שגפונוב לא הורשה לצאת מבריה”מ כדי לקבל את הפרס.

אבל זה ממש לא סוף פסוק. התרגום, התהודה שהוא זכה לה ולא פחות מכך הסירוב של השלטונות – הפכו אותו לגיבור מקומי ולסמל ציוני שהיה בין החתומים על מכתב חדשני, מכתב של פעילי עלייה מגאורגיה שנשלח לגולדה מאיר ולוועדת זכויות האדם של האו”ם.

המכתב נחשב לאירוע מכונן ביחסי בריה”מ וישראל והוביל לפתיחת השערים החל משנות ה-70. אבל גפונוב כמו גיבור טרגי מהספרים לא זכה לכך. הוא הגיע לארץ רק ב-1971 הודות למחווה הומניטרית של בריה”מ דאז בגלל מצבו הרפואי, אושפז מיד ונפטר תוך כשנה.

סוף עצוב? לא אם אתם שואלים אותנו כי זכינו לתרגום שהוא בעצמו יצירת מופת. והכי חשוב – גם אתם יכולים ליהנות מתרגומים עם הרבה ערך מוסף. דברו איתנו ונשמח לעזור. כי אצלנו התרגום בא מאהבה, ממש כמו בסיפורים.