מלחמת השפות בעברית וביוונית והאתגרים שהיא מציבה למתרגמים מיוונית לעברית ולהיפך

אם גם אתם גדלתם על המיתוס שמלחמת השפות התרחשה רק בארץ ישראל, הרשו לכם לספר לכם וליוצרי הסדרה “הצבי” שאליעזר בן יהודה ממש לא היה לבד.

הוא אמנם עשה היסטוריה וגרם כבר בשנת 1922 להכרזה על השפה העברית כשפה רשמית, אבל היוונים היו שם לפניו. הרבה לפניו. בזמן שבן יהודה מיודעינו גרם לסערה בישוב העברי בא”י רק ב-1913, היוונים התחבטו בסוגיית השפה במדינה כבר בסוף המאה ה-18.

שאלת השפה ביוון

היוונים התלבטו אם השפה הרשמית תהיה יוונית עתיקה כתובה (שבה עשו שימוש בעיקר אינטלקטואלים ואנשי הכנסייה) או יוונית מדוברת (שנקראת גם דימוטיקי).

האחרונה הושפעה מניבים שונים שהתפתחו במדינה לאורך השנים ומההשפעות הלשוניות השונות על היוונית (למשל עמים שכבשו את יוון או היו איתה בקשרים כלשהם). בין השפות שהשפיעו על היוונית המדוברת ניתן למנות את האיטלקית, הטורקית והסרבית אבל הן כמובן לא לבד.

הבעיה היא שמכיוון שהיה פער גדול בין השפה הכתובה לשפה המדוברת, נוצר מצב של דיגולסיה (כמו ההבדל בין ערבית ספרותית לערבית מדוברת).

מזל טוב – שפה יוונית חדשה נולדת

לאחר הקמת יוון העצמאית ב-1822 היה ניסיון לייצר סינתזה בין שתי השפות – מה שיצר את היוונית הספרותית שנקראה קאתארבוסה והוכרזה כשפה הרשמית המקומית. ההחלטה התקבלה די בקלות מ- 3 סיבות:

• השפה המדוברת נחשבה לנחותה, מה שגרם לרבים לחשוב שהיא אינה מתאימה לצרכי הניהול של מדינה מודרנית
• השפה המדוברת כללה ניבים רבים שהקשו על התקשורת בין החלקים השונים ביוון.
• השפה החדשה מתוקף היותה קרובה לשפה העתיקה שיקפה את התחייה של הלאומיות היוונית, כך שהיא היוותה דרך לחזור לעבר המפואר של יוון הקלאסית.

עם זאת, היישום היה מורכב בעיקר כי היה מדובר בשפה חצי-מלאכותית. למשל, במערכת החינוך הקדישו זמן רב מדי ללימוד השפה, זאת מכיוון שהיא לא הייתה שפת אימם של התלמידים. למעשה, התלמידים נאלצו ללמוד את השפה הכתובה כאילו הייתה שפה זרה.

השפה המדוברת יוצאת דה פקטו מחוץ לחוק

כתוצאה מכך היו ניסיונות שונים לחזור לשפה המדוברת. למשל, בבי”ס לבנות בעיר וולוס חזרו ללמד ביוונית מדוברת. התלמידים היו שבעי רצון וגם התוצאות במבחנים עלו, אבל תביעה שהוגשה כנגד המוסד ב-1914 הביאה להחזרת המצב לקדמותו. גם ניסיונות נוספים להחזיר את השפה המדוברת למערכת החינוך לא נשאו פרי.

יתרה מזאת – השלטון הצבאי ביוון בשנים 1967-1974 אסר על הוראת השפה המדוברת וקידם את השפה המלאכותית. למשל, הדפיס בה מסמכים ממשלתיים, הכניס אותה כשפת לימוד בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות ועוד.

השפה היוונית כיום

לאחר נפילת השלטון הצבאי ב-1976 בוטלה כליל שפת הקאתארבוסה והשימוש הרשמי עבר לשפה המדוברת. אבל לאחר כעשור שבו השפה הושתקה תרתי משמע, החזרה אליה לא הייתה חלקה. למעשה, היוונית שנהוגה כיום נקראת “יוונית מודרנית סטנדרטית” והיא משלבת את שתי השפות.  

המשמעות היא שאמנם יש כיום שפה יוונית אחת, אבל תרגום מיוונית לעברית הוא למעשה תרגום מכמה שפות שונות:

• יוונית עתיקה שהייתה בשימוש בשנים 800-300 לפנה”ס וכוללת כ-5 ניבים
• דימוטיקי – יוונית מדוברת
• קאתאברוסה שאמנם יצאה משימוש רשמי, אך עדיין נהוגה בכתיבת חוקים, מסמכים כנסייתיים ופרסומים ממשלתיים
• יוונית מודרנית סטנדרטית שגם לה יש כ-6 ניבים שונים

אתגרים למתרגמים מיוונית לעברית

לאור כל זאת, תרגום מיוונית לעברית (וגם להיפך, תרגום מעברית ליוונית) אינו מקשה אחת ויש לשים לב לשנים שבהם נכתב הטקסט/נאמרה ההקלטה וכן לקהל היעד של התרגום: מחוקקים, אנשי ממשל, אנשי כנסייה ועוד.  

המשמעות היא שאסור לכם לקבל סיכון ועליכם לפנות לטובים ביותר בכל הנוגע לתרגום. פנו אלינו ונשמח לעזור גם לכם.  

פורסם ב: תרגום שפות

תגיות: אליעזר בן יהודה | דיגולסיה | דימוטיקי | הצבי | יוונית עתיקה | מלחמת השפות | קאתארבוסה | תרגום מיוונית לעברית | תרגום מעברית ליוונית