דף הבית » תרגום » ערבית – 22 מדינות ורק שפה אחת?

ערבית – 22 מדינות ורק שפה אחת?

באוזני מי שלא מתורגל בשמיעת ערבית או לא מכיר את השפה, כל דוברי הערבית ישמעו אותו דבר. אבל האמת היא שהשפה הערבית עשירה מאוד ומורכבת מניבים רבים המשתנים ממקום למקום, וזה עוד מבלי לדבר על ההבדל בין המדוברת לספרותית.

שוק ערבי טיפוסי

בכל שנה, ב-18 בדצמבר, מתקיים יום השפה הערבית הבינלאומי באו”ם, שמצוין גם במדינות רבות בעולם. מועד היום נקבע משום שבתאריך זה בשנת 1973 התקבלה בעצרת הכללית של האו”ם החלטה מספר 3190 שקיבעה את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית באו”ם ואחת משפות העבודה שלה. ההצעה התקבלה לאחר לחץ כבד של המדינות הערביות בשנים שקדמו לכך, והצעות רשמיות שהגישו ערב הסעודית ומרוקו בכנס מספר 190 של הוועד המנהל של ארגון אונסק”ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו”ם).

יום השפה הערבית הוא זמן טוב להיזכר ולהזכיר שערבית, בניגוד לשפות רבות בעולם, היא אולי נשמעת אותו דבר למי שלא מבין את השפה, אבל היא מורכבת מניבים רבים, חלקם שונים בתכלית זה מזה, ובכל מקום היא עשויה להישמע אחרת לגמרי.

ערבית – לא (בהכרח) מה שחשבתם

בחלוקה הגסה ביותר, השפה הערבית מורכבת מהערבית הספרותית (الفصحى – “אַל-פֻצְחַא”) והערבית המדוברת (العاميّة – “אַל-עַאמִיָה”). הפער בין השפה המדוברת לשפה הכתובה, כה גדול עד כי לפעמים נראה שמדובר בשפה שונה לגמרי (תופעה זו נקראת דילוגסיה).

הערבית הספרותית היא למעשה השפה האחידה של כל דוברי הערבית במזרח התיכון, ולכן היא אחת מיסודות הפאן-ערביות (התנועה שקוראת לאיחוד מלא בין העמים הערבים במזרח התיכון). יש בה כללים ברורים של דקדוק, כתיבה והגייה, היא כמובן שפתו של הקוראן ושפת התקשורת, הספרות, השירה והתרבות הערבית בכלל.

השפה המדוברת נחשבת “נחותה” יותר מהספרותית, משום שהיא מורכבת מניבים ולהגים שונים זה מזה על בסיס גיאוגרפי, סוציולוגי או תרבותי. השוני החל להיווצר בתקופה בה התפשט האסלאם והשפה הושפעה בכל מקום מהשפות המקומיות השונות. לערבית המדוברת אין כללי דקדוק ברורים ואחידים, ומשום שההגייה משתנה גם אין דרך אחת לכתוב אותה. זו השפה בה מתקשרים רוב דוברי הערבית ביום יום, ולמעשה זו השפה הנרכשת בבית דובר ערבית.

ערבית מדוברת? – תלוי איפה מדברים…

הניבים של השפה הערבית נחלקים בגדול (מאוד) למערביים ומזרחיים. המערביים מדוברים במדינות כמו מרוקו, טוניס, לוב ואלג’יר, בעוד שהמזרחיים הם הניבים שאפשר לשמוע במזרח התיכון וחצי האי ערב: בסוריה, לבנון, עיראק, ירדן וכמובן בישראל.

יש גם שוני בין ניבים שהם עירוניים לבין ניבים כפריים, כאשר לא רק הגיית המילים שונה, אלא לפעמים גם המילים עצמן וכמובן המבטא. לעתים יש שוני בין אזור לאזור באותה מדינה ואפילו באותו כפר, בהתאם לחמולות שמתגוררות בו ולשפה שהן הביאו איתן ונשתמרה עם הזמן.

גם נישואים או העתקת מגורים יכולים לגרום לכך שבאותו אזור או באותה עיר יישמע יותר מניב אחד של השפה, וכך נחשפים יותר דוברי ערבית לעוד ניבים ולהגים שלה הערבית ויכולים לתקשר בצורה טובה יותר זה עם זה.

ישראל היא דוגמה טובה למקום שבו יש הבדלים של ממש בשפה בין אזורים שונים על שטח יחסית קטן. האוכלוסייה הערבית בישראל מדברת בניב פלסטיני, שדומה בגדול לניב המדובר בלבנון ובסוריה, למעט האוכלוסייה הבדואית. הבדואים בדרום הארץ מדברים בניב הדומה לזה המדובר בסיני, ואילו הבדואים בצפון הארץ מדברים בניב הדומה לזה המדובר בעיראק ומזרח סוריה.

מעבר לניב, קיים שוני גם בהגיית המילים ולעתים גם במילים עצמן. לדוגמה המילה “ילד” בקרב ערביי הנגב (הבדואים) מתורגמת ל- عيال (“עַיַאל”) בעוד שבקרב הבדואים בצפון הארץ היא תתורגם למילה عجي (“עָגִ’י”). הערביים העירוניים והכפריים בשאר חלקי הארץ ישתמשו במילה היותר מוכרת ولد (“וַלַד”)

גם הגיית האותיות ق (ק) ו- ك (כ) שונה ממקום למקום. האות “ק” נהגית על ידי ערביי נצרת (הנוצרים ברובם) וכן הדרוזים כ-ק’ מודגשת מעט. לעומתם ערביי הערים האחרות בישראל וחלק מהכפריים בצפון הארץ “מעלימים” את ההגייה ומבטאים אותה כ-א’. הבדואים בדרום מבטאים את ה-ק’ כמו ג’. לדוגמה, המילה “חוק” – قانون (“קַאנוּן”), תיאמר בנצרת “קַאנוּן”, בטייבה “אַנוּן” ובתל שבע “גַאנוּן”.

האות כ’ משתנה בעיקר באזור הדרום והנגב, והיא נהגית שם כ-צ’. למשל המילה “כיסא” שתרגומה בערבית הוא كرسي (“כֻרְסִי”) תיהגה בנגב “צֻ’רְסִי”.

ערבית ועברית – לא סתם המילים דומות

הערבית והעברית שתיהן שפות שמיות והקשר ביניהן הוא רב, לרבות מבנים דקדוקיים וצורות שקיימות בשתי השפות ונשתמרו לאורך השנים, למשל במבנה המשפט (נושא, נושא ומושא) ובסיומות של מילים המייצגות זוג (־ים בעברית לעומן ־ין בערבית).

אולם לא רק בדקדוק קיים דמיון בין השפות אלא גם באוצר המילים שדומה במקרים רבים, חלקם בגלל השורש ההיסטורי וחלקם בגלל חידושים והשפעות. אליעזר בן יהודה שאל לא מעט מילים ערביות לטובת חידוש והחייאת השפה העברית (למשל: “אדיב”, “מרכז” ו”מברק”) והן עד היום דומות בצורתן והגייתן בשתי השפות.

כמו כן, גם בעידן המודרני השפעת השפה העברית ניכרת על השפה הערבית, משום שערבים רבים שחיים בישראל התערו בחיי החברה, למדו עברית ו”השמישו” מושגים ומילים עבריות במקומות בהן חסרה חלופה ערבית. לדומה, המילה “רמזור” שיש לה כמובן תרגום בערבית ספרותית (إِشارة ضوئية – “אִשַארַה צַ׳וְאִיַﬞה”, בתרגום חופשי: סימן אור), אולם מעטים אם בכלל הערבים שעושים בו שימוש, ובשפה המדוברת הרמזור נקרא פשוט “רַמְזוֹן” (رمزون). השפה המדוברת היא השגורה יותר כאמור בפי רוב מוחלט של הערבים, בישראל ובכלל, ולכן היא כמובן ספגה את מרבית ההשפעות. את השפה הספרותית, אם רוצים להקביל לעברית, ניתן להשוות לשפתו של הסופר ש”י עגנון.

מבלבל? לכן כדאי להיצמד למקצוענים

אז אחרי כל זה, איך יודעים לאיזו ערבית לתרגם מסמך שאתם צריכים לשלוח לקולגה בחו”ל, או אפילו בארץ? במקום לפתוח גוגל כדי לנסות להבין באיזה ניב בדיוק מדברים בעיר מגוריו, פשוט תשאירו את העבודה הזו למקצוענים של טרנס דאת’.

לנו בטרנס דאת’ ברור בדיוק מה אתם צריכים – תרגום מקצועי שיאפשר לכם לתקשר עם הקולגות שלכם בצורה קולחת ושוטפת, בשפה המובנת להם.  

תרגום מעברית לערבית, ותרגום הפוך, מערבית לעברית מחייב ודורש הבנה מדוקדקת ויסודית של השפה, והתייחסות לניבים השונים, לחוקים לדקדוק וגם לעושר הלשוני. אנחנו עומדים כאן לרשותכם עם צוות מקצועי ומנוסה בכל אלה, שישמח לבצע עבורכם תרגום מקצועי.

פורסם ב: שפות, תרגום

תגיות: | | | | |

גלילה למעלה
Call Now Button
לקבלת הצעת מחיר

    X
    דילוג לתוכן