התרומה של תרגום מאמהרית לעברית לחקר המקרא

כולנו שומעים שירים של עידן רייכל שמשלבים עברית ואמהרית, אבל לא כולנו יודעים שהתרומה של השפה האמהרית לאנושות התחילה הרבה לפניו. לא רק ארון הברית שכנראה נמצא בכנסיית גבירתנו מציון באקסום, אלא גם ספרים ששינו את המחקר המקראי. אנחנו מזמינים אתכם לצאת איתנו למסע בעקבות ספרי הקודש שכנראה לא הכרתם.

ספר היובלים

ספר היובלים (שנקרא גם “בראשית זוטא”, “גילוי משה” או “צוואת משה”) הוא אחד מהספרים החיצוניים שנחשב לאבוד. אמנם הספר נכתב כנראה במאה ה-2 לפנה”ס, אבל הוא התגלה רק במאה ה-19, זאת הודות לתרגום שלו שנעשה לשפת הגעז (שפת הקודש באתיופיה ובאריתריאה) שמהווה את הבסיס לשפות הדבורות אמהרית וטיגרית.

במגילות מדבר יהודה (המגילות הגנוזות) אמנם נמצא הספר בשפת המקור שלו (עברית), אך מדובר בקטעים בלבד (קטעים אחרים קיימים גם ביוונית, בארמית ובלטינית) ועד היום הנוסח המלא קיים אך ורק בגעז.

ולמה הספר הזה כה חשוב? ראשית כי הוא מתאר את קורותיהם של האבות המייסדים של הדת היהודית (מבריאת העולם ועד לגלות במצרים) מזוויות ייחודיות כולל שינויים (לדוגמא בחלום יעקב), הרחבות ומדרשים. למשל, הספר לא מתחיל בבריאת העולם אלא במעמד הר סיני.

שנית, כנראה זה הספר שמוזכר כ”ספר מחלקות העתים ליובליהם ובשבועותיהם” שמוזכר בספר ברית דמשק – אחד הספרים שעוסקים באחרית הימים ונמצא במערות קומראן כחלק מהמגילות הגנוזות.

הספר גם פותר מחלוקות שונות לגבי יום הכיפורים. (למשל, מועד קביעתו ב-י בתשרי ומקור האגדה על הכתיבה והחתימה בספר החיים), הוא מקור האמונה לגבי קיומו של גן עדן בשמים ושל ביטויים שונים (“הרקיע השביעי”) והוא מהווה את הבסיס לחוכמת הקבלה.

שלישית, הספר מתאר את תולדות האנושות במחזורים קבועים (כל שבע שנים נקראות שבוע וכל שבע שבועות שהן 49 שנים נקראות יובל) ומסתיים בחזון אפוקליפטי שנחשב לז’אנר ספרותי לא אופייני למקרא. בנוסף, הספר מציין תאריך מדויק (עד רמת החודש והשנה) למאורעות היסטוריים שמצוינים בתנ”ך.

ולא פחות חשוב, אחד המוטיבים המרכזיים בספר הוא לוח השנה השמשי שכנראה כלל 13 חודשים בני 28 יום. יתרה מזאת, ספר זה כולל פולמוס עם לוח השנה הירחי שעליו יבוסס בעתיד לוח השנה העברי.

ומי כתב את הספר? חוקרים רבים מאמינים שהספר נכתב ע”י מקור כהני כלשהי (בעיקר הודות לפירוט עבודת הכהנים בבית המקדש), כך שהוא היה שייך לספרייה קאנונית ייחודית שכללה ספרים בודדים בלבד.

יש הטוענים שכתיבתו נועד לשקף אג’נדה כהנית מסוימת ולקרוא תיגר על גורמים יהודיים אחרים (מכהני בית חשמונאי ועד הפרושים שפיתחו התורה שבעל פה), אבל את התשובה האמיתית כנראה לא נדע לעולם. מזל שנשמר התרגום לגעז שמשאיר את התעלומה בעינה.

ספר חנוך

ספר חנוך (או ליתר דיוק ספר חנוך א’ שנקרא גם “ספר חנוך החבשי”) הוא ספר חיצוני נוסף שנשמר בשלמותו אך ורק בתרגומו לשפת הגעז (כנראה תרגום שנעשה מיוונית) והתגלה רק ב-1773.

ספר זה מתאר את קורותיו של חנוך- אחד מצאצאיו של האדם הראשון שנחשב לבעל חיי נצח, זאת כי הוא לא מת אלא עלה השמיימה והפך למלאך. לכן הוטלו עליו 2 תפקידים: לגלות את העתיד לאחר אחרית הימים ולספר על תולדות האנושות – מה שהופך את ספר חנוך לספר אסטכולוגי ואפוקליפטי.

ספר חנוך נכתב בארמית כנראה במאה ה-3 לפנה”ס, זאת בניגוד לספר חנוך ג’ שנכתב בעברית (שכנראה מבוסס על ספר חנוך א’) ולספר חנוך ב’ שנכתב בעברית או בארמית. חשוב לזכור שהספרים השונים בשם זה אינם המשך אלא חיבורים שונים על אותו אדם.

בנוסף, הספר פותר מחלוקות שונות לגבי יום הכיפורים. (למשל, הסיבה שהוא נקבע ל-י’ בתשרי ומקור האגדה על הכתיבה והחתימה בספרי החיים), הוא מקור האמונה במיקום גן העדן בשמיים ושל ביטויים שונים (“הרקיע השביעי”) ומהווה את הבסיס לחוכמת הקבלה..

אמנם הספר לא נכנס לקאנון כאחד מספרי התנ”ך, זאת בעיקר כי הוא נגד את הערכים היהודיים שהחלו מתגבשים אז, התחרה באליהו הנביא (הדמות הנוספת שעלתה השמיימה) ונתן פרשנות אחרת למקרא. עם זאת, מוטיבים נרחבים מהספר עובדו מחדש או אומצו בספרים אחרים (למשל ספר היובלים שהוזכר לעיל).

ספר חנוך מוזכר גם בכתביהם של פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו, כך שמשערים שהיה לו מעמד מכובד גם אם לא רשמי. הוכחה לכך גילו עם מציאת המגילות הגנוזות שכללו קטעים רבים מספר זה במקור הארמי שלו. ספר חנוך נחשב לספר השלישי הנפוץ ביותר מבין המגילות שנמצאו – מה שמעיד על הפופולריות הרבה שלו בימי בית שני.

חשיבותו של ספר זה טמונה בעובדה שהוא עורר ויכוחים תאולוגיים לגבי קיומם של מלאכים, הן ביהדות והן בנצרות. עם השנים מוטיב המלאכים נעלם כמעט לחלוטין מאמונות דתיות אלו, אך הודות לקיומו של תרגום הספר לגעז – הכנסייה האורתודוקסית האתיופית היא היחידה ששימרה אמונה זו.

עליית ישעיהו

זהו ספר חיצוני נוסף שהשתמר בשלמותו אך ורק בשפת הגעז, זאת למרות שקטעים ממנו נשמרו ביוונית ובלטינית. מקור הספר הוא כנראה במספר שפות (יוונית וארמית או יוונית ועברית). כתיבת הספר מיוחסת לנביא ישעיהו, זאת למרות שהוא נכתב כנראה באמצע או בסוף המאה ה-1 לספירה.

החוקרים מאמינים שהספר תורגם מלכתחילה ל-4 שפות בלבד (געז, קופטית, לטינית, סלאבית כנסייתית), אך התרגום לגעז היה יוצא דופן.

זה לא רק התרגום היחיד שהשתמר במלואו ושהיווה את הבסיס להוצאת הספר בדפוס החל מ-1819, אלא כנראה גם הנאמן ביותר למקור זאת הודות לטעויות ביוונית שנשמרו גם בגעז.

פורסם ב: תרגום שפות, תרגום תורני

תגיות: בראשית זוטא | גילוי משה | געז | חנוך א | ספר היובלים | ספר חנוך | ספר חנוך החבשי | עליית ישעיהו | צוואת משה