ההיסטוריה של הסרבית? הקרואטית? או שמא זו הסרבו-קרואטית?

תולדות השפה הסרבו-קרואטית

השפה הסרבו-קרואטית הינה שפה סלאבית דרומית (יוגוסלבית) והיא שימשה בעבר כשפה הרשמית של מדינת יוגוסלביה. כיום דוברים את השפה בעיקר במדינות הבלקן ובמדינות אשר השתייכו ליוגוסלביה לשעבר כגון: סרביה, קרואטיה, בוסניה, הרצגובינה, מונטנגרו, מקדוניה וסלובניה. בחלק מהמדינות השפה מוגדרת כשפה רשמית ובחלקן כשפה רשמית נוספת. השפה הסרבו-קרואטית מדוברת בקרב כ-21 מיליון בני אדם, גם במדינות שצויינו לעיל וגם במדינות אירופה אחרות אשר בהם ישנם ריכוזי אוכלוסיה סרבית או קרואטית.

מקורה של השפה הסרבו-קרואטית

מקור השפה הסרבו-קרואטית הוא בשפות המשתייכות למשפחת השפות האינדו-ארופאיות, והבסיס מגיע מהדיאלקט השטוקבי. היום, לאחר פירוק יוגוסלביה כל מדינה הגדירה את השפה הסרבו-קרואטית מחדש וקראה לה בשם אחר. נכון להיום ניתן לראות את אותה השפה בכמה גרסאות שונות: סרבית, קרואטית, בוסנית או מונטנגרית.

השפה שבעבר היתה אחת הפכה לארבע שפות אם לא יותר. בעבר השפה היתה במידה רבה כלי נוסף למיפוי העולם. היום היא משמשת בעיקר כאמצעי תקשורת בין בני אדם עם אותו מקור תרבותי. סיפור השפה הסרבו-קרואטית הוא דוגמה מצויינת לדרך בה פוליטיקה ותרבות מקומית משפיעות על שפה.

השפעת ההיסטוריה על השפה הסרבית ועל הקרואטית

יוגוסלביה התקיימה לאורך רוב שנות המאה העשרים (1918-1992) בחבל הבלקן אשר בדרום מזרח אירופה. ראשיתה עם הקמתה של “ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים” בשנת 1918.

בהמשך הפכה הממלכה ל”רפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה” (1945). יוגוסלביה היתה מורכבת ממדינות אותם אנו מכירים היום כסרביה, קרואטיה, בוסניה, מונטנגרו, סלובניה, מקדוניה וקוסובו (שעצמאותה עדיין אינה ברורה).

לאחר התפרקותה של יוגוסלביה נותרה הסרבו-קרואטית השפה הרשמית של רוב המדינות מלבד סלובניה ומקדוניה אשר להן שפות מעט שונות (הסלובנית דומה לסורביאנית ואילו מקדונית קרובה יותר לבולגרית). עם הפירוק של יוגוסלביה, כל מדינה רצתה להגדיר את עצמה מחדש ולהתנער מהעבר היוגוסלבי ולכן הרצון להבדל מהמדינות השכנות, שהפכו ליריבות, הביאו את המדינות בין היתר להגדיר שפה יחודית ונפרדת משלהן למרות שלכל אותן שפות ישנו בסיס משותף גדול וחזק מאוד.

הדקדוק זהה בכל גרסאות השפה הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה תחבירית. הרוב הגדול של אוצר המילים זהה והשוני קיים בעיקר באיות של מספר מילים מצומצם. כל מדינה החלה ברפורמות שפה אחרות כגון, שינוי שם השפה, הוספת מילים חדשות ויחודיות, לעיתים נעלמו משפת היומיום מילים עתיקות ולעיתים הוספו אותיות חדשות. כיום אותה שפה (סרבו-קרואטית) נקראת בסרביה – סרבית, בקרואטיה – קרואטית, בבוסניה – בוסנית ובמונטנגרו – מונטנגרית.

האלפבית הסרבו-קרואטי

הסרבו-קרואטית היא אחת השפות היחידות בעולם שמשתמשת בשתי מערכות אלפבית שונות. האלפבית הקירילי (משמש בעיקר את הסרבית) והאלפבית הלטיני (משמש בעיקר את הקרואטית). יחודיות זו מגיעה אף היא מהשילוב וההשפעה של הלאומים השונים שהשתמשו בה.

ההשפעות הסרביות

הקירילית מאפיינת יותר את הצד הסרבי וניתן לראות את השימוש בשיטת איות זו ברוב המדינות הסלביות ובמדינות ברית המועצות לשעבר. השימוש באלפבית הקירילי אינו מפתיע בעקבות העובדה שסרביה הינה אומה סלבית.

תחילת השימוש בשפה הסרבית נעוץ במאה ה-12 כאשר רסטקו נמאניץ’ (“סאבה הקדוש”), הארכיבישוף הראשון של הסרבים, היה הראשון שהשתמש בסרבית בכתבי הכנסיה שלו. במאה ה- 19 התפתח הכתיב הקירילי הסרבי ע”י פילוסוף ובלשן בשם ווק קאראזיץ’, הוא יצר כתיב מאוד עקבי ופשוט המבוסס על העיקרון “אות לצליל”. את העיקרון הזה סיכם ווק קאראזיץ’ במשפט: “כתוב כמו שאתה מדבר ודבר כמו שאתה כותב”. הכתיב הקירילי הסרבי נקרא על שמו – Vukovica.

ההשפעות הקרואטיות

מפתיעה יותר היא העובדה שבשפה הסרבו-קרואטית משתמשים גם באלפבית הלטיני שאינו אופייני כלל לאומות הסלביות אלא מאפיין יותר שפות כמו צרפתית, ספרדית ואיטלקית.

החיבור עם הכתב הלטיני הגיע מהצד הקרואטי אשר החל להתפתח עוד לפני כתשע מאות שנה מהשפה הכנסייתית ומשפת האיזור. הקרואטית הכנסייתית אומנם נזנחה עם השנים אך הקרואטית הכתובה קיימת כבר למעלה מ-500 שנה בהתגלמות ספרות עממית.

הכתיב הקרואטי הלטיני נוצר בשנת 1830 על ידי הבלשן הסופר והעיתונאי ליודבית גאי אשר הושפע רבות מהשפה הגרמנית. גאי הוסיף לכתיב הלטיני המקובל אותיות חדשות ועל כן הכתיב הלטיני הקרואטי נקרא Gajica על שמו.

הפיצול של הסרבו-קרואטית לסרבית ולקרואטית של היום

כאשר נולדה “ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים” בשנת 1918, הוחלט להשתמש בשתי מערכות האלפבית במקביל. תחילה הועלתה הצעה לבטל לחלוטין את הכתיב הקירילי אך רעיון זה לא התקבל בעין יפה בקרב האוכלוסיה ועל מנת לחבר בין כל האומות הוחלט להשתמש עם שתי המערכות.

כפי שכבר נכתב, השפה הסרבו-קרואטית הופרדה היום לסרבית ולקרואטית (וגם למונטנגרית ובוסנית) אך יש סרבים וקרואטים הטוענים עדיין שהשפה הסרבו-קרואטית לעולם לא התקיימה בזכות עצמה אלא תמיד היתה בבסיסה שפות נפרדות. נראה שכמו תמיד, גם בנושא כזה שנראה די פשוט האמת אינה מוחלטת והיא תלוית תרבות, אמוציות והרבה פוליטיקה.

פורסם ב: תרגום שפות

תגיות: סרבית