כל מה שרציתם לדעת על ההיסטוריה של השפה הגרמנית ולא העזתם לשאול

תוכן העניינים

“?Sprechen Sie Deutsch”

בעולם העסקים של ימינו ובמיוחד עבור מי שעושה עסקים במערב אירופה תשובה חיובית לשאלה זו נהייתה חיונית. מעל ל 100 מיליון איש מדברים גרמנית כשפת אם כיום. גרמנית היא השפה הרשמית של גרמניה, אוסטריה וליכטנשטיין ובנוסף, היא אחת מארבעת השפות הלאומיות של שוויץ. גרמנית מדוברת גם במגוון ניבים בצפון איטליה, מזרח צרפת (חבל אלזס וחלקים מחבל לוריין) וכמו כן בחלקים מבלגיה ולוקסמבורג.

השפה הגרמנית הייתה שפתם של בטהובן, מוצרט, פרוייד, ניטשה ואיינשטיין. ארבעים אחוז מהמדענים בארצות הברית ממליצים לסטודנטים שלהם ללמוד גרמנית וגרמניה של שנות האלפיים היא הכלכלה החזקה ביותר באירופה והאומה התעשייתית השלישית בגודלה בעולם.

מהיכן התפתחה השפה הגרמנית של היום?

גרמנית גבוהה וגרמנית נמוכה (נקראות גם: גרמנית עילית וגרמנית תחתונה)

השפה הגרמנית נפרדה מהענף הגרמני של השפה האינדו-אירופאית (שכללה את השפות: אנגלית, הולנדית, סקנדינבית וגותית) והמאפיין העיקרי שלה היה תזוזה ושינוי בצלילים שנקרא בתרגום פשוט “השינוי הגרמני השני בצלילים”. השפעתו של השינוי עדיין ניכרת אם משווים בין מילים גרמניות מודרניות לקרובותיהן באנגלית כגון: Pound-Pfund (פאונד), Pipe-Pfeife (צינור); Hope-Hoffen (תקווה), Apple-Apfe (תפוח) ועוד…

ה”שינוי הגרמני השני בצלילים” חילק את גרמניה לשני חלקים. באיזור הצפוני, הקטן והמישורי יותר דיברו בשפה ה”ישנה” יותר ולכן היא נקראה – גרמנית נמוכה. באיזורי המרכז והדרום שגיאוגרפית היו גבוהים יותר התושבים דיברו בשפה ה”מעודכנת” יותר והיא עברה אט אט להקרא בשם – גרמנית גבוהה.

הניבים של הגרמנית

גרמנית מופיעה במספר ניבים רב אשר באופן כללי אינם ניתנים להבנה האחד על ידי השני:

הולנדית ופלמית – הן שפות רשמיות בהולנד ובלגיה (קרובות לגרמנית הנמוכה).
אפריקנס – התפתחה מתוך ההולנדית שדוברה על ידי מתיישבים הולנדים.
לוקסמבורגית – (קרובה לגרמנית הגבוהה) היא שפה רשמית בלוקסמבורג.
אידיש – התפתחה מתוך הניבים המרכז והצפון גרמניים וכיום מדוברת על ידי כמה מיליוני יהודים ברחבי העולם. עוד על אידיש ניתן לקרוא במאמר ההיסטוריה של האידיש.

הגרמנית העתיקה, הגרמנית האמצעית והגרמנית המודרנית

מבחינה היסטורית, הגרמנית מתחלקת לשלוש תקופות מרכזיות, הגרמנית העתיקה (750 לספירה ועד ל 1050 לספירה), הגרמנית האמצעית (1015 לספירה ועד 1500 לספירה) והגרמנית המודרנית (1500 לספירה עד לימים אלו). הרישומים הקיימים המוקדמים ביותר בגרמנית מתוארכים לשנת 750 לספירה. בתקופה זו, ניבים מקומיים שימשו לכתיבה ועדיין לא הייתה שפה סטנדרטית בה כולם השתמשו.

בתקופה האמצעית, התפתחה בממשל שפה כתובה אחידה יחסית, זאת לאחר שמספר נציגויות של האימפריה הרומית החלו במאה ה-14 לספירה להשתמש בשילוב מסוים של ניבים בגרמנית האמצעית – גבוהה במקום הלטינית בה השתשמו עד אז בפרסומים רשמיים. השפה הגרמנית של הנציגות הסקסונית אומצה על ידי מרטין לות’ר לצורך התרגום שלו לתנ”ך. הוא בחר דווקא אותה מאחר והיא היתה הבולטת יותר מבין שלל הניבים בהם השתמש המון העם באותה תקופה.

גרמנית – התקופה המודרנית

התקופה המודרנית שהתחילה עם שימושו של מרטין לות’ר בתרגום שלו לתנ”ך הפכה לבסיסה של הגרמנית הגבוהה המודרנית (הגרמנית המודרנית התקנית). הפצתה של השפה הגרמנית הכתובה האחידה קרתה בעיקר בעזרת בבתי דפוס ומוציאים לאור, שכמו מרטין לות’ר, רצו למשוך קהל קוראים גדול ככל שניתן.

במהלך המאה ה 18 לספירה מספר כותבים נבחרים העניקו לגרמנית המודרנית התקנית את היסודות של צורתה העכשווית. כיום זאת השפה של הכנסייה והמדינה הגרמנית, של החינוך ושל הספרות.

למרות שהבדלים דיאלקטיים וניבים אזוריים בשתי השפות (הגרמנית הגבוהה והגרמנית הנמוכה) עדיין קיימים במידה מסויימת, ישנה מגמה של אחידות הולכת וגוברת בשפה הכתובה ומגמה זו צפוייה להתחזק בעיקר בעקבות התגברותה של התנועתיות בתחום הסוציו-אקונומי בין החלקים בגרמניה.